מכשיר שמתעד, לא מכשיר שקורא מחשבות
פוליגרף ממוחשב הוא מכשיר מדידה: הוא מתעד בזמן אמת כמה מדדים פיזיולוגיים אצל הנבחן, בעוד הוא עונה על סדרת שאלות מובנית שנקבעה מראש. המכשיר עצמו אינו 'רואה' שקר ואינו מנתח דבר — הוא רק אוסף נתונים. הניתוח וההסקה נעשים אחר כך על ידי הבודק, שמיומן לקרוא את הדפוסים ולפרש אותם בהתאם לשיטה מקצועית ומתוקפת.
מה שיש בפועל הוא כלי מדידה מדויק, ובודק מיומן שיודע להשתמש בו נכון.
נשימה
שני חיישני נשימה (פנאומוגרפים) מונחים סביב בית החזה ואזור הבטן, ומודדים את קצב הנשימה, עומקה והקצב שלה. שינויים בדפוס הנשימה הם אחד המרכיבים שהבודק בוחן לאורך סדרת השאלות.
הולכה חשמלית של העור
אלקטרודות קטנות המונחות על האצבעות מודדות שינויים עדינים בהולכה החשמלית של העור, המושפעים מפעילות בלוטות הזיעה. מדד זה קשור לפעילות המערכת הסימפתטית — חלק מהמערכת העצבית שמגיבה לגירויים — ומספק אחד הערוצים המרכזיים בניתוח.
מערכת הלב וכלי הדם
שרוול המונח על הזרוע העליונה, בדומה למד לחץ דם, עוקב אחרי שינויים יחסיים בדופק ובזרימת הדם. גם כאן הדגש הוא על שינויים לאורך זמן, ולא על מספר בודד בנקודת זמן אחת.
זרימת הדם ההיקפית
חיישן נוסף, המונח בדרך כלל על קצה האצבע, עוקב אחרי שינויים בנפח הדם בכלי הדם ההיקפיים — מדד המכונה גם תגובה וזומוטורית (Photoplethysmograph). ערוץ זה מוסיף שכבת מידע משלימה למדדי הלב ולחץ הדם, ומאפשר לבודק להצליב בין כמה תגובות פיזיולוגיות שונות באותו רגע נתון.
תנועה
כרית חיישן תנועה המונחת על הכיסא מזהה תזוזות של הנבחן במהלך המדידה. מעבר לתפקידו במידע הכללי, ערוץ זה חשוב גם כדי לזהות ניסיונות מכוונים להשפיע על תוצאות הבדיקה באמצעות תנועה פיזית.
מה זה אומר בפועל
פוליגרף ממוחשב מודרני עשוי לכלול בין ארבעה לשבעה ערוצי מדידה במקביל, שנבחנים יחד לאורך סדרת שאלות חוזרת ומובנית — לא לפי תגובה בודדת לשאלה בודדת. זהו בעצם הרעיון שמאחורי השם 'פולי-גרף': כמה תרשימים מקבילים, הנקראים יחד, נותנים תמונה מלאה ואמינה יותר מכל ערוץ בודד בפני עצמו. המכשיר מתעד את הנתונים בלבד; הבודק הוא זה שמעביר את הראיון, בונה את השאלות, מפעיל את המכשיר ומנתח את התוצאה בהתאם לשיטה מקצועית מוכרת.
מי שרוצה להבין איך כל זה משתלב לכדי בדיקה שלמה מוזמן לקרוא על מהלך הבדיקה במלואו, מהשיחה הראשונית ועד למסירת הדוח.